חכמת אדם · סימן קס״ט, י״ט

שבת אינו מפסיק אבילות ועולה למנין ז' שהרי קצת דיני אבילות נוהגין בו דהיינו דברים שבצינעה שהם תשמיש המטה ורחיצה אבל כל דברים שבפרהסיא אינו נוהג ולכן צריך להסיר עטיפתו וצריך ללבוש מנעליו ולזקוף המטה ודוקא כשהוא מעוטף עטיפת ישמעאלים כמו שנתבאר לעיל כלל קס"ה אבל קצת עטיפה שנוהגין בקצת מקומות כל ל' א"צ להסיר בשבת אבל מה שנוהגין לשום כל הכובע לפני העינים דזהו נקרא עטיפה לדידן הוי פרהסיא בשבת ולכן כשמגיע לברכו חייב להגביה (ש"ך ס"קב) ושלא ללבוש בגד קרוע אלא מחליפו ואם אין לו להחליף מחזיר קרעו לאחוריו והאידנא לא נהגו לדקדק בזה ואפשר דמנעלים מוכיחים עליהם והיכא דמנעלים ברגליו א"צ לחזרת קרע (שם ס"ק ב') ות"ת הוי דבר שבצינעה אבל לחזור הפרשה כיון שחייב אדם להשלים פרשיותיו הוי כקורא את שמע ומותר וה"ה לחזור שנים מקרא וא' תרגום מותר (ש"ך ס"קד) ואם קראו את האבל לעלות לתורה צריך לעלות שאם היה נמנע הוי דבר שבפרהסיא ורבינו תם היו קורין אותו בכל פעם שלישי ואירע בו אבילות ולא קראו החזן ועלה הוא מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרות שלישי בכל שבת הרואה שאינו עולה אומר שבשביל אבילות הוא נמנע והוי דברים של פרהסיא וכן אם הכהן אבל ואין כהן אחר בבית הכנסת מותר לקרותו אבל בענין אחר אסור (סימן ח'):