חכמת אדם · סימן קס״ו, ט׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

כבר כתבנו בכלל קנ"ד במת אביו של חתן או אמה של כלה ואם ימתינו עד לאחר אבילות יפסידו מה שהכינו וכיון שאין להם מי שיכין אחרים התירו לבעול באנינות אבל בשאר קרובים לא התירו כלום ומ"מ מי שלא קיים פריה ורביה ושידך אשה ואחר שהכין צרכי חופה מת א' מקרובי הכלה שהיא חייבת להתאבל עליו אע"ג דאשה אינה מצוה בפ"ור וא"כ ליכא גבי דידה שום היתר להקל עליה לישא בעל תוך ל' כדלעיל סימן א' מ"מ כיון שיש לגבי הבעל ב' דברים שיהיה לו הפסד וגם לא קיים פ"ור מותר לכנסה תיכף לאחר ז' והיינו ביום ז' לאחר שעמדו המנחמין ולא מבעיא דמותר להעמיד בחופה שזה אינו כ"כ שמחה אלא מותר גם לבוא עליה לאחר החופה אע"ג שזה עיקר השמחה אבל בתוך ז' אסור אפילו לכנוס (שם) (כמ"ש רא"ש בהדיא בפ' אלו מגלחין סי' ל"ו הגם מה שכ' הט"ז בשם הרא"ש דלא התיר לכנוס אף באין לו בנים תוך ז' אינו מבואר ברא"ש המעיין ברא"ש יראה שבאמת כן דעתו כט"ז דממ"נ להרי"ף שם מותר גם לבעול ע"ש ברא"ש ומה שהק' הדרישה דא"כ עכ"פ יפסיד הסעודה נ"ל דמה שכ' הרא"ש יהיה לו הפסד ל"ד הפסד הסעודה אלא שאר הפסד ומש"כ במעשה והכין צרכי חופה היינו שמעשה שהיה כך היה אבל באמת זה לא היה ההפסד שיוכל למכרו אלא שאר הפסד היה לו ולכן נ"ל דאין להקל לכנוס מיד אלא אחר ז'):
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.