עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שאין מטות שלנו עשויות כמו מטות שלהם ואין הכפיה ניכר במטות שלנו כמו בשלהם שמטות שלהם לא היו ראשיהם בולטין כמו שלנו ויהיה ניכר בהם הכפי' ברגליהם אבל מטות שלנו ראשיהם בולטים ואין הכפיה ניכר בהן לפיכך לא שייך בהם כפיה ומ"מ אסור לישב ע"ג ספסל או כרים וכסתות כ"א ע"ג קרקע (סי' שפ"ז) אם לא חולה וזקן שיש להם צער בישיבה ע"ג קרקע מותרים להשים כר קטן מתחתיו מיהו יכול לילך ולעמוד וא"צ לישב כלל רק כשהמנחמים אצלו צריך לישב ע"ג קרקע וה"ה דצריך לישן ע"ג קרקע מיהו המנחמים יושבים ע"ג ספסל דמסתמא מחיל להו האבל כבודו (שם ובש"ך):
חכמת אדם · סימן קס״ה, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.