כשם שהוא אסור במלאכה כך אסור לעשות מלאכתו ע"י אחרים אפילו ע"י נכרים ואם הוא דבר האבד מותר ע"י אחרים אפילו דבר האסור במועד משום טורח היינו משום כבוד המועד אבל הכא מאי איכפת לן בטורח של אחרים ולכן מותר אפילו הוא מעשה אומן כיון שהוא ע"י אחרים אבל הוא עצמו אסור לעשות אפילו דבר האבוד ואפילו ע"י עבדיו ושפחותיו או בניו ובנותיו אפילו גדולים אם מעשה ידיהם שלו אבל כשמעשה ידיהם שלהם אפילו קטנים מותרים. ומ"מ כיון דיש מקילין לגמרי בדבר האבד אפי' ע"י עצמו אם א"א לעשות ע"י אחרים ולכן יש להקל לאחר ג' ימים הראשונים או במקום הפסד מרובה אפילו תוך ג"י ואפילו הוא דבר שיש בו טורח ומעשה אומן רק שיהיה בצנעה (שם) אבל מה שאינו דבר האבוד אע"ג דיש דברים המותרין בח"המ משום כבוד י"ט אבל באבל אסורים אפילו ע"י אחרים (סעי' י'):
חכמת אדם · סימן קס״ד, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.