חכמת אדם · סימן קס״ד, ד׳

כשם שאסור במלאכה כך אסור לישא וליתן בסחורה ולילך ממדינה למדינה בסחור' ואם הוא דבר האבד שאם לא ימכור עכשיו יפסיד מהקרן נמכרת ע"י אחרי' ונ"ל דכ"ש בפרקמטיא וכן בכל דבר שנכתוב נעשית ע"י אחרי' דאם א"א לעשו' ע"י אחרים דמותר ע"י עצמו עפ"י אופנים המבוארים במלאכה (ומה שכ' בש"ע ע"י אחרים היינו לפי שגם במלאכה כ"כ ומה שלא הגיה הרמ"א משום דהוא כ"ש ממלאכה) ודוקא כשיהיה לו הפסד אבל אם לא יפסיד אלא שאם ימכרנה עתה ירויח יותר משאם ימכרנה אח"כ אסור ואם מסתפק שמא יפסיד מן הקרן צ"ע (דלענין ח"המ כ' המ"א בסי' תקמ"א דספק דבר אבד מותר וא"כ י"ל דה"ה ק"ו בזה אך כתבתי שם בנ"א שזה אינו מוסכם וא"כ י"ל כיון דחמור מח"המ כ"ע מודים דאסור ומלשון רמב"ן שכתב הטור וז"ל אם שיירות באות כו' וחושש שיזולו הסחורות כו' ואצ"ל אם חושש שמא יפסיד מהקרן שלו משמע דמותר) ומ"מ אם הוא דבר שאינו מצוי כגון שיירות או ספינות באו או שמבקשים לצאת ומוכרים בזול או לוקחים ביוקר מותר למכור ולקנות ע"י אחרים אפילו שלא לצורך תשמישו אלא לעשות סחורה להשתכר (שם) ועוד שהרי רש"ל בתשובה סי' ס"ו כ' דלפי הגמרא דילן אין איסור בפרקמטי' אף לאבל: