אלו הם הקרובים שמטמא להם אשתו נשואה שהיא כשרה. אבל פסולה או גרושה ואפילו יש לו בנים ממנה או ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ואינה מחויבת ליטמא לו ומטמא לאמו אפי' נתחללה כגון אחר שנולד כהן זה ממנה נישאת לכהן כשהיא גרושה. ולבנו ולבתו דקים ליה שכלו לו חדשיו או שהם משלשים יום ואילך אפילו הם פסולים לאפוקי ספק נפל דאין מטמאין לו חוץ מבנו ובתו משפחה או כותית שולדה כמותה ולא נקרא בנו כלל. וה"ה לאחיו ולאחותו הקטנים שהם ספק נפלים אין מטמא להם: ולאחיו ואחותו מאביו אפילו הם פסולים אא"כ הם בני שפחה או כותית. אבל לאחיו ולאחותו מאמו אינו מטמא וכן אינו מטמא לאחותו ארוסה אפילו היא ארוסה לכהן ולא לאנוסה ומפותה: אבל מטמא לאחותו ארוסה שנתגרשה מן האירוסין ובוגרת ומוכת עץ ומטמא לשומרת יבם אפילו אם כתב בכתובתה אם מיתת בלא בנים תהדר כתובתה לבי נשא (פי' לבית אביה) (שם סעי' ה' ובש"ך):
חכמת אדם · סימן ק״ס, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.