כל אלו מטמאין להם אפילו שלא לצורך ומצוה לטמא וי"א דדוקא לצורך קבורה או להביא לו ארון ותכריכים ואז מצוה לטמא אבל שלא לצורך אסור לטמא ולסברא הראשונה אפילו מת לו מת בשבת שאי אפשר לקברו בו ביום מותר לטמאות לו ולשמרו כדי שלא יהיה מוטל בבזיון. ונכון להחמיר כסברא אחרונה שלא לטמאות רק לצורך קבורה ולהביא לו ארון ותכריכים (ונ"ל דמחויב לטמא עכ"פ לצורך קבורה אעפ"י שיש חבורה שהרי טמאו ליוסף הכהן בע"כ ע' בב"י בודאי היה שם בלא"ה מי שיקבור) ואינו מטמא להם אלא עד שיסתום הגולל דהיינו לרש"י כיסוי ארון ולר"ת הוא האבן שנותנין על הקבר לסתמו או אחר השלכת העפר על הקבר וכתב הש"ך דאפילו לרש"י דוקא לאחר שהנוחו המת עם הארון בקבר וסתמו זה הוי סתימת הגולל אבל כל זמן שהוא בבית אפילו אם סתמו הארון במסמרים לא מקרי נסתם הגולל ומותר לטמאות עד שיסתום הקבר ואם דעתו לפנותו משם מותר לטמא לו לצורך עד שיסתום גולל שני (שם סעיף ה"ו ובש"ך):
חכמת אדם · סימן ק״ס, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.