חכמת אדם · סימן קנ״ט, ד׳

קודם שנכתוב דין אהלים מוכרח אני להקדים כללים בכדי שלא לטעות בהם ולעמוד על אמיתת הדברים (א') כלל גדול בטומאת מת שכל דבר המטמא באהל מן המת שאין לו חלל טפח כגון כזית או רביעית דם מן המת מונח בגל של אבנים או בקרקע נקרא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה ובוקעת ויורדת ואינה מטמאה מצדדין כלל ואם כלים מונחים בצד הטומאה ואין נוגעין בטומאה טהורים וכן הכהן מותר ליגע בצד הטומאה רק שלא יגע בטומאה וכן מת שנתנו בארון וקברו אותו בקבר אם אין בין המת ובין הארון טפח מותר לעמוד בצד הקבר רק שלא יגע בקבר (ב') אבל אם יש חלל טפח על טפח ברום טפח בין המת ובין הארון הוי כקבר סתום ומטמא מכל סביביו ואפילו הנוגע מבחוץ טמא: ואם יש חור טפח ע"ט פתוח למעלה לאויר שיש לטומאה מקום לצאת כיון שיש חלל טפח ע"ט בין הטומאה ובין הארון קיי"ל דאהל טפח חוצץ מ"הת ומ"הת מותר הכהן לילך אפילו ע"ג אותו קבר ומ"מ מדרבנן אסור. ובזמנינו שאין פותח טפח לאויר נמצא כל הקברות הוא טמא שבוקעת ועולה ומ"מ בטומאה דרבנן כגון בית הפרס וכיוצא בו אם צריך לילך לשם ללמוד תורה ואין לו דרך אחרת יכול לעבור בה אפילו אם מוצא ללמוד במקום אחר וכן אם האבל עובר דרך שם יכול לילך אחריו לנחמו וכן לישא אשה ולדון עם אחרים ולערער עמהם מפני שהוא כמציל מידם וכן כל כיוצא בו (ועיין בב"י שכ' בשם שאילתות דכ"ש למצות חשובות) וכ"ז בקבר (רמב"ם פ"ז מהל' ט"מ ובב"ב דף י"ב ודף ק' בתוס' שם) (ג') בית שטומאה בתוכו אם אין בו פתח או שהיה בו פתח ופרץ את פצימיו וסתמו דינו כקבר סתום והנוגע בו מאחוריו או מגגו טמא כדין קבר סתום שיש בו חלל טפח בסי' ב': ואם מלאוהו בעפר עד שלא נשאר חלל טע"ט אפילו לא פרץ פצימיו ה"ז בטל הבית ודינו כטומאה רצוצה בסי' א' (רמב"ם שם הל' ו') ובית סתום ולא פרץ פצימיו או שנפתח בו פתח או אפילו לא פתח עדיין אלא שחשב להוציאו בפתח א' הרי יצא מדין קבר סתום ולכן הנוגע בו מאחוריו ומגגו טהור ואין טמא אלא כנגד הפתח (רמב"ם שם) ובזה בית עדיף מקבר דאפילו אין חור שתצא משם הטומאה אפ"ה מאחוריו טהור (וכן מוכח ממעשה דהדרישה במרתף שהביא הט"ז ובש"ך ס"ק ט"ו וס"ק י"ט שלא הזכירו שיהיה חור טע"ט) (ד') שיעור פתח להוצאת המת אפילו הוא שלם שיהיה ד' טפחים על ד"ט (שם) וכזית מן המת פתחו בטפח וגדול מכזית ה"ה כמת שלם ופתחו בד' (ה') שיעור שתכניס בהם הטומאה הוא טפח ע"ט שם ואחר שידעת אלו הכללים נבאר בפרטות אי"ה: