מי שנשברה מפרקתו ורוב בשר עמה ובזקן אפילו בלא בשר או שנעשה גיסטרא שנחתך לרחבו בצואר כולה או בשדרה עד חללה או שנחלק לשנים או שנקרע מגבו כדג (לאפוקי אם נקרע מלפניו דלא) כל אלו אפילו הוא עדיין חי חשוב כמת ומטמא באהל: אבל גוסס ומי שנשחטו בו ב' סימנים או פצוע פצעים הרבה אינם מטמאין עד שתצא נפשם ומ"מ אסור לכנוס לבית שיש בו גוסס דאע"ג דאינו מטמא מ"מ עובר הכהן על לא יחלל שהוא מוזהר שישמור בכהונתו שלא יתחלל ושמא ימות זה תיכף ואעפ"י שיש מתירין טוב להחמיר וכבר מבואר לעיל כלל קנ"ט סי' י"ג כל דיני גוסס:
חכמת אדם · סימן קנ״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.