חכמת אדם · סימן קנ״ט, י׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וכן גגים הבולטים למעלה לחוץ על פתחי הבתים וטומאה בא' מהבתים כל הבתים שפתחיהם פתוחים או שיש חור טפח ע"ט טמא אבל אם הם סתומים טהורים ולכן כהן שהוא בבית או בחדר שהטומאה נוגע אליו והוא נעול בדלת וחלונות ונודע לו שהגיע הטומאה אליו אסור לצאת מן החדר עד אחר הוצאת המת שהרי כל זמן שלא נפתח החדר לא נכנסת הטומאה לתוכו וכשיפתח תכנס (ש"ך ס"ק ט"ו) וכן אם יש ב' חדרים זה לפנים מזה והמת בחדר החיצון יכול הכהן לכנוס לחדר הפנימי ולנעול כל פתחים וחלונות אבל כשהמת בפנימי אסור לכהן להיות בחיצון אעפ"י שינעול הדלת של הפנימי כיון שסוף טומאה לצאת דרך חדר זה אבל אם יש לכל חדר פתח לר"ה ודעתו להוציאו דרך אותו פתח מותר גם בזה ובלבד שלא יערים דאל"כ נטמא למפרע (עיין רמב"ם בפ"ז הל' ב' מט"מ) וכן אם יש שם מרתף ויש למרתף פתח להוציאו לר"ה מותר להניח המת במרתף אבל אם אין למרתף פתח לר"ה אלא דרך הבית או שדעתו להוציאו דרך הבית א"כ סוף טומאה לצאת ואסור ואין היתר עד שיהיה ג' תנאים (א') שיהיה למרתף פתח או חלון לפחות ד' טפחים על ד' שזה הוא שיעור פתח להוצאות המת לצד חוץ (דאל"כ הבית טמא מחמת סוף טומאה לצאת) (ב) שלא יהיה שום גג או אהל רחב טפח על אותו החור והדלת של המרתף דאל"כ הטומאה יוצאת מן החור וכן מן הדלת כיון שסוף טומאה לצאת משם ונכנס לתחת האהל ומשם לבית (כ"ז תמצא בט"ז ס"ק י' ובש"ך ס"קב וט"ו) וכן אם המת בעליה ויש שם פתח להוציא משם המת ויוציאנו משם ואין אהל על מקום אותו פתח בענין שלא תוכל לצאת ולכנוס מן הצד תחת האהל מותר לכהנים להיות בבית שתחתיו:
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.