חולה אין מלין אותו עד שיבריא וממתינים לו מעת שנתרפא מחליו ז' ימים מעת לעת ואז מלין אותו ואם היה יום ה' בשבת או יום ו' י"א דאסור למולו דשמא יצטרך לחלל שבת שהוא יום ב' או ג' למילתו (ט"ז שם אבל הש"ך בססי' רס"ו כ' דמותר וכ"כ מ"א בסי' של"א שלא יתרשל במצוה ושם יש ט"ס וצ"ל דמשכח לה אפי' בי"ד כגון שחל ר"ה ג' ד' ונולד ביום ב' בהש"מ וא"כ יום ג' הוא ט' ואסור למולו עד יום א' שהוא י"ד) בד"א שממתין ז' ימים בדוקא שחלצתו חמה וכיוצא בו שהוא חולי שבכל הגוף אבל אם חלה בא' מאיבריו כגון שכאבו לו עיניו כאב מועט וכיוצא בזה ממתינים לו עד שיבריא דכל תינוק שהוא מצטער בין מחמת חולי בין מחמת ד"א אין מוהלין אותו עד שיבריא ולאחר שיבריא מלין אותו מיד ואם כאבו לו עיניו כאב גדול כמו שנתבאר בא"ח סי' שכ"ח סעי' ט' הוי כחולי שבכל הגוף (שם):
חכמת אדם · סימן קמ״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.