שנים שהתנו איזה דבר ביניהם והעמידו קנס לצדקה לקיום הדבר ואח"כ נתפייסו יחד פטורים מהקנסות לפי שלא העמידו הקנסות אלא שלא יעכבו זה את זה ומה לקהל עליהם (סעי' י"א) אבל אם כבר נתחייב הקנס לצדקה ואח"כ פייסו עד שמחל לו אין מחילתו כלום (ונ"ל דאע"ג דבסי' רנ"ח סעי' ט' כ' שאמר כן בפני הגבאי היינו דמיירי שם שהקנס עפ"י תיקון שייך לו ולכן בעינן שיאמר שהקנס יהיה שייך לצדקה אבל אם שייך בלא"ה לצדקה לא בעינן בפני הגבאי):
חכמת אדם · סימן קמ״ח, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.