חכמת אדם · סימן י״ד, ט״ז

כל אבר שהנקב פוסל בו אם יש לו חלל כלב וקורקבן צריך שיהיה הנקב עד חללו ואם לא הגיע לחלל אעפ"י שניקב מעבר לעבר ע"י חולי שלא במקום החלל כשר (סי' מ' בש"ך בשם ב"ח וכ"כ ר"ן ונ"ל דה"ה בקורקבן שהרי בגמ' אר"י קורקבן שניקב וכיס שלו קיים כשר) ודקין וקיבה וכרס וכיוצא בהן צריך שתעבור הנקב בכל עובי העור מעבר לעבר ואם לא עבר כולו כשר אם הוא ע"י חולי ואפי' לא נשאר בו רק מעט בתכלית הדק (לא מבעי' לדעת הסוברים דלרש"י דמחמיר בהמסס בצד אחד (בסי' מ"ח סעיף ח') דוקא ע"י מחט אבל על ידי חולי מודה דכשר דפשיטא דה"ה בדקין ואפי' לדעת הב"ח שם דס"ל דלרש"י אפי' ע"י חולי אוסר הלא הוא בעצמו כ' דלא נהיגין בזה כרש"י ומכשיר בהפ"מ) ואם הוא ע"י מחט יתבאר דינם כלל כ"א ובכל האיברים אם נקבו ב' העורות אלא שהנקבי' הם זה שלא כנגד זה כשרים חוץ מן הוושט דאפילו זה שלא כנגד זה טרפה כיון דפעיא בו מתרמין להדדי ואם הם מנוקבים בשיפוע נ"ל דטרפה (וראיה בב"י בסימן מ"ו מתשוב' רשב"א הי' שפ"ו):