חכמת אדם · סימן י״ד, ט״ו

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ודעת רמב"ן הא דאמרינן כל יתר כנטול ר"ל כאלו ניטל ממקומו המחובר לו וכל מקומו עמו ולפ"ז אם יש ב' טחולין דבוקים זה בזה במקום העב טרפה שהרי אנו רואין כאלו ניטל גם המקום המחובר לו ואם כן חסר מן הטחול במקום העב ולא נשתייר כשיעור וטרפה אבל כשאינם דבוקים יחד כשר וכן בב' כבדים אם דבוקים במקום מרה ובמקום חיותה טרפה ואם אינם דבוקים באותן מקומות כשר ודעת רשב"א דר"ל כנטול אותו היתרת לבד ולכן בין בטחול ובין בכבד בכל מקום שמחובר כשר אבל ב' מרות טרפה שכיון שאם יפרדו זה מזה יהי' נקב בעור המרה אך שהוא בעצמו כתב שאין לסמוך על פי' זה אלא כדעת רמב"ן (ועיין בש"ך סי' מ"א ס"ק ט"ז ובסי' מ"ג ס"ק ח' ובסי' נ"ד ובט"ז סימן נ"ה ס"ק ד') וקיי"ל חומרת רש"י ורמב"ן ומ"מ לענין תערובת הוי ספיקא דדינא אם כרש"י או כרמב"ן ואם הכבדים דבוקים יחד למטה ממקום מרה וחיותה וכן ביתר רגל מצומת הגידין ולמטה לכ"ע כשר דדוקא אם אינם דבוקים כלל נחשב לשנים משא"כ כשמדובק למטה אינה אלא תלתול כבד ותלתול רגל ולא נחשב ליתר כלל (ש"ך בסי' מ"א ס"ק ט"ז ובזה מתורץ קו' הט"ז בסי' נ"ה סק"ד):
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.