ונ"ל דאם אח"כ אמר בעל החתום שמעולם לא היה שט"ח זה שייך להמוכר אלא שהוא נתן להמוכר שימכור שט"ח זה מפני שהיה דוחק למעות אם נודע להקונה או שמאמין לדבריו אסור ליקח ממנו יותר ממה שנתן ואפשר דהוי ר"ק אע"ג שאמר לו בלשון מכירה כמי שכתבתי ססי' י"ב וע"ש בב"א סי' ו' אבל אם אינו ידוע יכול לומר לו איני מאמינך כדאיתא בש"ע סי' קס"ה סעיף ט' ולעיל כלל קל"ז סי' ט' וכ"ש אם המוכר אמר כן להקונה שיוכל לומר לו לדבריך הראשונים אני מאמין שאמרת שהשט"ח הוא שלך כדאי' בש"ע שם סעיף י"ג ובש"ך ס"ק ל"ח ולקמן שם ס"ח ט"ז:
חכמת אדם · סימן קל״ט, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.