חכמת אדם · סימן קל״ט, ח׳

מי שיש לו שט"ח על חבירו או מלוה ע"פ מותר למכרו לאחר או ללוה עצמו בפחות שיסלקנו קודם הזמ"פ וצריך שהמלוה יסלק עצמו לגמרי מתוך אותו החוב שאם הוא בשטר ימסרנו לקונה ויכתוב לו קני לך איהו וכל שעבודו ואם הוא נכתב סתם למוכ"ז א"צ אלא שימסור לו השט"ח ואם הוא מלוה ע"פ צריך שיקנה בו הקונה במעמד ג' דהיינו שהמלוה יאמר ללוה במעמד אותו הקונה הרי חוב זה שמגיע לי מזה יהיה שייך לך וצריך שיהיה אחריות השטר והמלוה על הלוקח כדי שלא יהא קרוב לשכר ורחוק מהפסד ואפי' לקבל אחריות רק על הסך כפי שמקבל מהלוקח אסור אלא הכל על הלוקח כגון אם יעני הלוה שלא יהיה לו ממה לפרוע או שלא יוכל לגבות מחמת גזרת המלך שלא יחזור על המוכר אבל אחריות שבא מחמת המוכר כיון שנמצא פרוע או שטרפו בע"ח מוקדם א"צ שיהיה על הלוקח ואם יש ביד המלוה משכון של הלוה מותר למוכרו ללוקח. וכן מותר ללוה שיבטיחנו בערבות או במשכון ואם עבר וקיבל עליו המוכר אחריות תנאו קיים ואם אינו יכול לקבל חובו מחזיר לו מעותיו דהוי כשטר שיש בו ריבית דגובה את הקרן ואם יש בו ריוח יהיה למוכר (סעיף ד) ואם הלוה הוא אין יהודי מלוה ע"פ דלא מהני קרן ומעמד ג' יאמר המוכר להקונה אני מוחל להאין יהודי כל מה שחייב לי ובטח בי שלא אודיע לאין יהודי וכשאגבה אתן לך ולא אזכה בו לעצמי ומעכשיו אני פטור ממך ועיין עוד לעיל כלל קל"ז סי' כ"ו (ש"ך סק"ח) וכשם שיוכל למכרו לאחר בפחות כך יוכל למכרו ללוה עצמו (שם):