אבל אסור ללוה ליתן לאחר פחות מחובו כדי לשלם הוא למלוה חובו כשיגיע הזמן דהוי ריבית גמור שהרי זה מקבל עליו ליתן יותר משום הקדמת מעות אע"פי שאפשר שיפטרנו בזה (שם ברמ"א ובש"ך ס"ק י"א) וכן כל חוב ברור כגון ראובן שהשכין ביתו לשמעון לה' שנים באלף ונתן ללוי ת"ק וקיבל עליו לשחרר לו השעבוד משמעון לזמן המשכינה אסור אע"ג דאפשר שיפייס לשמעון בפחות כיון שהוא חוב ברור (סי' קע"ז ט"ז ס"ק י"ח) ועיין לעיל כלל ק"ב:
חכמת אדם · סימן קל״ט, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.