האומר לחבירו תן לי כך וכך זהו' ואני אתן לך עבורם כסף או מטבעות שאינם יוצאין וכיוצא בו יותר מזה אע"פי שדעתו ליתן לו תיכף באותו שעה אם יש לו בביתו אלא שאבד המפתח וכיוצא בו מותר וכן אם אמר תן לי סאה חיטים ואני אתן בעדם יותר שעורים או דוחן מותר והוא שיש לו בביתו מה שהבטיח לו אלא שאינו עכשיו ברשותו מחמת שאבד המפתח או שבנו ושלוחו אינו בביתו ואע"פי שלא אמר לו בהדיא עד שאמצא המפתח מ"מ מותר כיון דניתן לו מין אחר וגם לא אמר לו הלויני הוי כמקח וממכר כמו כל חליפין דכיון דזה משך דבר אחד נקנה השני לזה ואפילו במעות שאיני קונה בתורת חליפין מ"מ מותר דה"ל כפוסק על הפירות ומוזיל גביה כדלקמן כלל קמ"א סי' ג' דכיון שיש לו כסף או מטבע שאינו יוצא דינו כפירות ולכן צריך דוקא שיהיה בידו כנגד שיעור כל מעותיו ועיין כלל קל"ב בסי' י' בדין הזקוקים וע"ש בב"א:
חכמת אדם · סימן קל״ט, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.