חכמת אדם · סימן קל״ז, ט׳

עוד יש נ"מ בין אלו הדעות באין יהודי הבא ללות מישראל בריבית על משכון שידוע וניכר שהמשכנית הם של ישראל כגון בגדי ישראל וספרים למאן דס"ל דיש שליחות אסור לזה ללות עליו כדלקמן אבל למאן דס"ל דאין שליחות מותר ליתן לכתחלה משכנות לאין יהודי אפי' לעבדו ושפחתו למשכנם אצל ישראל אפילו ספרים והמלוה מכירן שהם של ישראל ואפילו אם אח"כ הישראל פודה בעצמו המשכון שרי מיהו אם אין המלוה רוצה ליתנם לישראל זה שרוצה לפדותן הרשות בידו שהרי אין לו עסק רק עם האין יהודי ולכן צריך ג"כ בתחלה שיהא המשכין שוה נגד מעותיו כדי שלא יהא לו עסק עם הלוה וכבר כתבנו דאין למחות ביד הלוהגים היתר כדעה זו ולכ"ע אם כבר הלוה הישראל ולא ידע שהם משכנות של ישראל מותר להמלוה ליקח הריבית ואפי' אם בא הישראל ואמר המשכנות הם שלי והוא נותן לו הריבית שחייב להאין יהודי לא יאמינו המלוה דמסתמא לא שביק היתירא ואכיל איסורא (ש"ך ס"ק כ') ולפי"ז א"צ לטעם שכ' הש"ע דעדים לא יוכל להביא כי לא יוכלו להעיד שאלו מעות עצמו שנתן המלוה לאין יהודי חזר ונתן לישראל כי יוכל לומר שאלו עכבם לעצמו וממעותיו הלוה לו אבל לפי דברי הש"ך הנ"ל אפי' אם העדים יאמרו שלא זזה ידו של אין יהודי מידינו מעת קבלת המעות מהמלוה עד שנתן להישראל השני יכול המלוה לומר שאינו מאמין לו ואמרינן מסתמא הקנה הישראל הזה משכנות אלו לאין יהודי והאין יהודי קנאם במשיכה וכל מה שנותן הישראל הכל הוא בשביל האין יהודי אלא דאם ידע אסור לכתחלה להלות ע"ז לדעת המחמירים שמא לא הקנה אותם ואפי' אם א"י בודאי אם הם ספרים וכיוצא בו שניכר שהם של ישראל מכוער הדבר שיקח ריבית הואיל דידע מתחלה שהם של ישראל (סעיף ט'):