חכמת אדם · סימן קל״ז, י׳

ולפ"ז אם ישראל היה חייב לאין יהודי ולא רצה לפרעו ומישכן אותו בע"כ של ישראל והלך האין יהודי ולוה מישראל אחר על אלו משכנות אם ישראל זה יודע שהם משכנות של ישראל ואחריות החוב והריבית הוא על המשכון אם בא הישראל לפדותו מישראל זה אסור להמחמירין דה"ל כשלוחו ואסור ליקח הריבית מן הישראל שהרי בודאי לא הקנה הישראל לאין יהודי המשכנות שהרי משכנו בע"כ אבל להמקילין מותר (ש"ך ס"ק ס"ו וט"ס שם וצ"ל מיהו לר"ת) ואם אחריות החוב והריבית אינו על המשכון לבד אלא גם על האין יהודי או שהישראל הממושכן לא ידע שהאין יהודי רוצה למשכן אותו ביד ישראל לכ"ע מותר ליקח הריבית מישראל שהרי אין כאן צד שליחות (סעי' י') ודוקא בענין זה שהלואה היא לצורך ישראל או שמשכן אותו בע"כ דל"ש לומר שהקנה לאין יהודי אבל ישראל שלוה מאין יהודי בריבית על משכון ואח"ז נצרך האין יהידי למעות ומלו' על משכון זה מישראל אע"פ שזה יודע שהם משכנות של ישראל מותר לזה ללות עליו וליטול הריבית מיד ישראל ראשון שכל מה שניטל הוא רק בשביל האין יהודי ואין שום עסק לישראל זה עם הישראל אלא עם האין יהודי (סעי' כ' ובש"ך שם ס"ק ס"ו ס"ז) ויש אוסרין גם בזה אא"כ אמר ישראל בעל המשכון לאין יהודי קנה מעכשיו המשכון אם לא אתן לך עד יום פלוני (שם):