ישראל שהלוה לאין יהודי על משכנות והביאו לישראל חבירו שילוה לו עליו והריבית שיעלה עד אותו יום יקח הראשון ומה שיעלה מאותו יום יקח השני אם המשכון ברשות הישראל לגמרי כגון שהאין יהודי אמר לו מעכשיו יהיה שלך או שרואה שבדעת האין יהודי שלא לפדותו עוד או במקום שהמנהג שאחר זמן קצוב רשות למלוה למכור וכיון שהמשכון שייך לישראל צריך שיאמר המלוה לישראל השני הנני מוכר לך כל זכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עלי ואם אח"כ נתרצה השני שיחזור הראשון ויטול המשכון מותר ליקח ממנו הקרן והריבית שעלה ברשותו אבל אינו יכול לכופו לחזור לו כיון שכבר מכר לו מכירה גמורה וגם אסור להתנות עמו שיהיה מחויב להחזיר לו דא"כ אין כאן מכירה כלל כדלקמן כלל ק"מ אבל אם המשכון אינו שייך לגמרי לישראל אלא שממושכן בידו מותר לזה ללות עליו סתם ולהתנות עמו שכשירצה יחזיר לו המשכון דכיון דהמשכון שייך לאין יהודי ועיקר סמיכת הישראל השני הוא על המשכון א"כ הריבית שנוטל הוא נוטל רק ממשכון של האין יהודי (סעיף י"ח וש"ך ס"ק נ"ז) ומ"מ ראוי לכל בעל נפש שלא יתנה עמו שמחויב להחזיר לו רק שיהיה מרצון המלוה השני לחזור ולפדותו אם פודה בלא דעת האין יהודי (ט"ז סס"ק כ"ו):
חכמת אדם · סימן קל״ז, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.