ישראל שאמר לחבירו לוה לי מעות מהאין יהודי בריבית אם נתן לו משכון והמשכון טוב כנגד החוב והריבית דמסתמא האין יהודי סומך רק על המשכון ואין לו שום תביעה על השליח מדין לוה מותר לשליח ליקח הריבית וליתנו לאין יהודי (ול"ד לדלעיל סי' א' דהתם לוה מתחלה הישראל לצורך עצמו ועוד דהכא סומך האין יהודי על המשכון לבד) ואם לא נתן לו משכון אסור אא"כ אמר לו לוה לי מעות מאין יהודי בריבית על שמי והאין יהודי מאמין ללוה ולא על השליח ולענין ערבות עיין בכלל שאח"ז סעיף י"ז) ולענין מנהיגי הקהל המלוים לצורך הקהל מבואר לעיל:
חכמת אדם · סימן קל״ז, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.