אע"ג דישראל מותר להיות שליח מן האין יהודי ללות מישראל חבירו דוקא כשיאמר שהוא לוה לצורך אין יהודי והאין יהודי יפרע קרן וריבית אבל אם הישראל אמר לו שהוא יפרע הקרן והריבית נמצא סמיכת הישראל על ישראל חבירו אע"פי שיודע שלוה בשביל אין יהודי מ"מ הוי כישראל המלוה לישראל והוא חוזר ולוה לאין יהודי וקרוב הדבר לר"ק ואמנם אם המשכון טוב כ"כ להלוות עליו סך ההלואה שיהא שוה קרן וריבית שיגיע עליו אפילו יעמוד זמן ארוך דאז סמיכת המלוה על המשכון נוהגין להתיר אבל אם המשכון אינו טוב כ"כ צריך הישראל ליתן להמלוה שט"ח ע"צ היתר לבטחון. ומ"מ אפילו המשכון טוב יש ליזהר בדבר שלא יאמר הישראל שהוא יפרע קרן וריבית (ש"ך ס"ק מ"ט):
חכמת אדם · סימן קל״ז, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.