ישראל שחייב לאין יהודי חוב על ריבית ואין יהודי לוה מישראל וגם נתן לו בטחון שטר של ישראל זה שחייב לו אם האין יהודי מקבל הריבית מישראל ונותן לישראל מותר אבל ישראל מישראל מחזי כריבית ומיהו מה שכבר עלה הריבית ביד האין יהודי ומשכן האין יהודי ריבית זה לישראל הט"ז מתיר לכתחלה אך מה שעולה מזמן שמשכן לישראל אוסר ואם האין יהודי הקנה החוב לגמרי להישראל והאין יהודי מסולק ממנו לגמרי אסור לישראל לקבל אפי' מאין יהודי הרבי' שיעלה מאותו זמן שהקנה לו (סעיף י' בט"ז ס"ק י"ב והנ"קכ חולק בשתיהם אבל אינו מוכרח וצ"ע שהרי מוכח להדיא מדברי הש"ך או בעה"ת שהביא הב"י בדין משכונו של ישראל ביד אין יהודי שכ' בש"ע סעי' כ' דאפילו לאוסרים עכ"פ הריבית שהיה עליו מכבר שקיל ישראל מיניה ע"ש והיינו כדברי הט"ז וע' בתשו' ריב"ש שהביא הב"י קרוב לסוף הסי' ד"ה אין יהודי שעשה לישראל אפוטרופס ע"ש) ומ"מ אם האין יהודי הקנה החוב לישראל הב' בדיניהם ולא בדינינו אין האין יהודי יכול לחזור מישראל ראשון אפי' הקנה לו החוב לחלוטין מותר ליטול מאין יהודי גם לש"ך (ש"ך שם בנק"הכ):
חכמת אדם · סימן קל״ז, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.