בכל מקום דהמשכנתא הוי א"ר אם בא הלוה לנכות למלוה הפירות שאכל כפי חובו אע"ג די"ל שזה לא נקרא שמוציאין ממנו וכ"ש אכל טפי משיעור החוב לא מנכינן לי' דהואיל והמשכנתא הוי מתחלה ברשות המלוה שלוה עליו אלו מנכין לו אפילו מחובו הוי כאלו מוציאין הא"ר ממנו בדיינין מיהו אם אמר לו (י"א בב"ד וי"א אף שלא בב"ד) לא בעינא דתיכול פירות בריבית אפילו הוא באתרא דלא מסלקי מחלוקת בין הראשונים י"א דאע"ג דא"א להסתלק אותו לגמרי כיון דהוא באתרא דלא מסלקי מ"מ ב"ד שמין דמי כולי פירי והוא אוכל בשומא וי"א דלא מנכינן לי' כיון שהוא קודם זמן הסילוק והוי ספיקא דדינא והמ"עה (קע"ב ש"ך ס"ק י"ז) אבל באתרא דמסלקי אפי' בתוך הזמן או באתרא דלא מסלקי אלא שהוא לאחר זמן מנכין לו פירות שאכל כיון שזה מוחה עליו שלא יאכל בגזל (קע"ב סעי' א') ובנכייתא ושלים זמנא וזה אוכל לאחר זמנו בנכייתא כמו שהיה אוכל תחלה שזה מותרת אע"ג דלא כ' לי' אכול בנכייתא כ"ז שתמשך זו בידי: מ"מ אם אמר אטרח ואייתי זוזא אם אכל אח"כ אפי' באתרא דלא מסלקי מנכין בפירות שאכל אח"כ (שם ש"ך ס"ק י"ד):
חכמת אדם · סימן קל״ה, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.