מלוה אדם את אריסיו (פי' שיש לו חלק חצי או שליש) סאה בסאה לזרע בין קודם שירד האריס להשדה בין לאחר שירד דהוי כאלו התנה שיקח בע"הב סאה אחת תחלה מהיוצא בשדה ויחלקו המותר בד"א במקום שנהגו שיתן האריס הזרע ואם לא יתן יכול בע"הב להעבירו ולכן אפילו אחר שירד לתוך השדה וכבר חרש כיון שאין לו זרע לזרוע יכול בע"הב לסלקו וה"ז כאלו ירד לתוכה עכשיו והוי כאלו התנו האריס וקבל עליו שיטול בע"הב סאה ראשונה היוצא מן השדה אבל במקום שבע"הב נותן הזרע רק שזה האריס שנתן עינו על שדה זו מוותר משלו שיתן הוא הזרע ולכן אם הריצוי הזה נעשה קודם שירד לתוכה נמצא דאדעתא דהכי דוקא ירד וע"כ כל כמה דלא יהיב זרע בטלה ירידתו ויכול ללות מבע"הב אבל אם כבר ירד לתוכה סתם כמו שאר אריסין ואח"כ נתרצה לשנות ליתן הוא הזרע וכיון דאין הבע"הב יכול לסלק איתו מאחר שירד סתם אדעתא דמנהגא ירד ולכן אסור ללות מבע"הב (סעיף ד' ובט"ז):
חכמת אדם · סימן קל״ד, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.