והא דיכול ללות על שער שבשוק היינו דהלוה יכול לפרוע לו אימת שירצה אע"פי שקבע לו זמן דהא דקבע לו זמן אינו אלא לתועלת הלוה שאין המלוה יכול לכופו בינתים אבל אם בא לפרוע לו תוך זמנו פורע ולכן מותר אבל אם אמר לא אקבל הפרעון קודם הזמן אע"פי שאינו אומר לא אקבל הפרעון עד שעת היוקר אסור דאע"פי שאינו יודע שיתייקר השער אז אפ"ה אסור דדמי להלויני כור חיטין עד הגורן ואפילו אם נתייקר השער אין חייב לשלם לו. ודוקא שקבע לו זמן סתם לתועלת הלוה אבל אם קבע לו זמן מחמת שיש לחוש שיוזל אחר ההלואה קודם הזמן אפילו לא אמר לו לא אקבל עד זמן הפירעון אסור לכ"ע דכיון דקבע לו זמן משום חשש שיוזלו יוכל המלוה לומר לא אקבל חובי קודם זמן כי כן הדין בכל דבר שקבע המלוה ללוה הזמן ורצה לפרעו תוך הזמן שמתירא מפני איזה היזק דאינו יכול לפרוע קודם זמנו להפסיד המלוה וא"כ דומה ממש כאלו אמר לא אקבל הפרעון עד הזמן ולכן אסור (ש"ך ס"ק י"א):
חכמת אדם · סימן קל״ד, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.