הלוה לו סאתיים ועשה לו שטר עליהם וידוע שהלוה לו בזמן הזול או שנזכר זמן הלואה בשטר וידעינן שבאותו זמן היה בזול כיון שיש צד ריבית לפנינו אם טוען הלוה שנעשה באיסור צריך המלוה לברר שיצא השער בשעת הלואה או שהיה ללוה מעט מאותו המין ואם לא יברר הלוה שלא יצא השער ושלא היה לו כלום מאותו המין ולא יפרע אלא דמים שהיו שוים בשעת הלואה ואין המלוה יכול לומר הקניתי לו משלי ע"י אחר דלא מהני בלא דעת הלוה דאע"ג דזכין לאדם שלא מדעתו אבל הכא חוב הוא לו ואין מקנין לאדם בעל כרחו (ועיין בט"ז ס"ק ח' ובנק"הכ) אבל אם טוען המלוה עתה הלויתיך או שלא נזכר בשטר רק פלוני חייב לפלוני כך וכך סאין לשלם לזמן פ' וטוען המלוה אתה חייב לי סאין אלו כי קניתי ממך בקג"אס ונתתי לך בעדם לפי שהם שוים עכשיו או שטוען שלא נתייקר מעולם אלא כך היה ג"כ השער בשעת הלואה אע"ג דהלוה באיסור דשמא יתייקר השער מ"מ השתא לאו ריבית קא שקיל לפי דברי המלוה לפיכך המלוה נאמן ואם כ' בשטר שיהיה המלוה נאמן על כל הענינים לעולם המלוה נאמן (סעיף ה'):
חכמת אדם · סימן קל״ד, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.