המתחייב מתנה לחבירו ומתנה עמו שאם יעכב מליתן לו המתנה לזמן פ' יתן לו בכ"ח שיעכב כך וכך מותר שהרי אינו חייב לו כלום ואין זה אלא כמוסיף על המתנה אבל אם כבר נתן לו שט"ח על המתנה לסלק לו לזמן פ' דינו כחוב בעלמא ואסור להוסיף אם לא בדרך היתר לפיכך העושה שידוך עם בנו או בתו ובשעת השידוך פוסק לנדן כך וכך מותר להתנות שאם ימתין לו בפרעון יתן לו בעד כל חדש או שנה כך וכך דהוי כמתנה אבל אם כבר פסק לו ונכתב ההתקשרות והתנאים דאז כבר אין יכול לחזור בו אסור להוסיף אם לא ע"י היתר (סי' קע"ו סעי' ו' ובט"ז שם ובסי' קע"ז סעי' ט"ו):
חכמת אדם · סימן קל״ב, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.