המלוה את חבירו ונתן לו שטר שאם לא יסלק לו לזמן המוגבל ישלם לו ההזיקות והגיע הזמן ולא פרעו והלך המלוה והלוה ממקום אחר בריבית בין מנכרי או מישראל בדרך היתר ואפי' התנה עמו שנותן לו רשות ללות על ריבית מ"מ אסור ליקח ממנו הריבית (ט"ז) בסי' ק"ע ס"ק ג' וצ"ע שכ' שם דאפילו נתן מפקינן מיניה וקשה אמאי דהא אינו ר"ק וצ"ל דמאי שהתנה עמו להחזיר לו הריבית הוי כקצץ והוי ר"ק):
חכמת אדם · סימן קל״ב, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.