חכמת אדם · סימן קל״ב, י״ג

המלוה מעות לחבירו לזמן והתנה עמו שאם לא יפרענו לזמ"פ הריני חייב לך מעכשיו לזמן העיכוב כך וכך אם התנאי היה שיסלק לו במעות אפילו קנו מידו בענין שאין בו אסמכתא אסור משום הערמת ריבית אבל אם התנה עמו שיסלק לו בפירות כפי השער שיהי' אז או בסחורה וכיוצא בו מותר וכן המוכר סחורה לחבירו בס' זהו' כפי השער אפילו אין לו או אם יש לו אפילו בפחות משוין דכיון דיש לו מותר לזלזל כדנכתוב בדין ריבית שע"י מכירה והתנה עמו שאם לא יסלק לו לזמן חצי שנה יתחייב לסלק לו בעד הסחורה ק' זהו' וקנו מידו והגיע הזמן ולא פרעו חייב ליתן לו מאה זהו' דהואיל דמכר לו סחורה ומסלק לו במעות או שהלוה לו מעות ומסלק לו בסחורה לא מחזי כריבית שהרי אין כאן אגר נטר כלל אלא קנס ותיכף כשהגיע הזמן נתחייב בפעם א' ק' זהו' ואפי' אם מתנה עמו שימתין לו הקנס עד כלות שנה מותר שהרי אינו ממתין לו אלא הקנס אבל אסור להתנות שאם לא יתן לו הסחורה לחצי שנה יתן לו ק' זהובים לשנה והמלוה מחוייב להמתין כל הק' זהו' עד שנה שהרי זה ריבית גמור דאגר נטר (סי' קע"ז סעי' י"ד וסעי' י"ח ואפי' א"ל תחלה הלויני מותר כ"כ בנק"הכ סי' ק"ס ודלא כט"ז בס"ק כ"ב) ואפי' להסוברים (דהיינו רשב"ם) דכשפסק על שער שבשוק אסור ליתן לו אח"כ מעות לקמן כלל קמ"א סי' ה' הכא שאני כיון שהוא דרך קנס אלא דאסור משום הערמת ריבית וכן במוכר לו סחורה אפילו הערמת ריבית אין כאן (ש"ך שם ס"ק ל"ח):