חכמת אדם · סימן קל״ב, י״ב

המלוה לחבירו לכל הנאותיו ואינו מקבל ממנו ריוח אלא שהתנה שאם יצטרך לסלק מס המלך אע"ג דאפשר שלא יצטרך לסלק והוי צד א' בריבית אסור (קע"ז סעי' ח') וכן אסור לומר לחבירו הא לך עשר דינרין ופטרני ממה שאני חייב לפלוני י"ב דינרין אע"ג דאפשר שיפטור עצמו בי' דינרין דאע"ג דהלוה מותר לקנות החוב מן המלוה עצמו בפחות ממה שחייב לו כמבואר כלל קל"ט סי' ט' אבל כשנותן לאחר פחות מחובו כדי שהוא ישלם למלוה כשיגיע הזמן הוי ריבית גמור (סי' קע"ג סעי' ד' ובש"ך ס"ק י"ב) וכן כל חוב ברור שעליו כגון שצריך לעשות אומנות למלך ששוה ש' זהו' לאחר איזה זמן וא"ל הרי לך עכשיו ר' זהו' ותפול אתה לאומנות המלך כשיצטרך אסור וכן ראובן שמשכן בית לשמעון באלף זהו' על ה' שנים ונתן ללוי ת"ק זהו' עכשיו ע"מ שלוי ישתרר לו הבית אסור (שם וסי' קע"ז סעי' י' ובט"ז שם) אבל מותר לומר לחבירו הרי לך ר' זהו' ותשתדל למלטני מן אומנות המלך (שם):