היתר זה של זקוקים הוא פורח באויר וטוב לפני ה' ימלט מזה ולדעתי לא התירו אלא במי שאין לו במה להתפרנס שהרי הלוה אין לו הכסף וגם המלוה יודע שמשקר ואין זה אלא כגונב דעת עליון כמו שהארכתי בב"א אך יש היתר שהוא בעצמו ההיתר של זקוקים ויוכל להעשות עפ"י דין בהיתר גמור דהיינו שהלוה יכתוב רייסטער מסחורותיו או מטלטליו שיהיו שוין אף יותר מן הכפל ממה שרוצה ללוות ויכתוב בשטר בקג"אס שמכר לו מעכשיו הסחורות או מטלטליו כפי הרשימה שביד בע"השט בעד סך כך וכך אפילו שוה מנה בדינר וכיון שיש לו רשות למכור לאדם כרצונו ושאם לא יעמידם לבע"השט לזמן פרעון אזי חייב לבע"השט כפי שיתפשרו וזה היתר גמור אלא שהט"ז בסי' קס"ז מחמיר שלא לומר בתחלה הלויני אלא תיכף יאמר הלוה למלוה יש לי סחורה שוה שני מאות ואמכור לך בעד ק' זהו' להעמיד לך לחצי שנה או לשנה כפי שירצו ואם לא אעמיד לך אזי הברירה בידך שתקח כך וכך והש"ך בנק"הכ מתיר אפילו אמר בתחלה הלויני (ועיין בסי' הסמוך) ועיין עוד היתרים להלוות לקמן בדין עסקא כלל קמ"ב ונוסח שט"ע:
חכמת אדם · סימן קל״ב, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.