חכמת אדם · סימן קל״ב, י׳

כבר נהגו בק"ק ווילנא וסביבותי' להלות בריבית בדרך היתר על ענין זה שכותבין בשט"ח וז"ל השט"ח: משמעות שט"ח על החתום דמע"לד ע"ס מאה זקוקים כסף צרוף מה שהודה החתים דמע"לד שיש בידו וברשותו סך כסף הנ"ל וקבל בק"גאס ונתן הברירה לבע"השט או ליתן לו סך הכסף הנ"ל או לשלם עבורם סך אלף זהו' במזומנים והזמ"פ כותבין שהוא באותו יום שנעשה ההלואה כגון שהלוה אותו ר"ח ניסן כותבין והזמ"פ ר"ח ניסן והלשון אינו מדוקדק שההיתר הוא כך שהלוה מודה שיש לו כסף דהיינו שאין בו צורה וחושבין כל זקוק שהוא שוה עשרים זהו' שכך היה שוה הזקוק בזמן שנתקן ההיתר זה ואף שעכשיו שוה יותר (כי זקוק הוא מארק והוא עכשיו ערך ס"ו זהו') מ"מ הולכין בזה אחר המנהג והלוה מוכר אותו בעד עשרה זהו' כי כיון שיש לו בביתו רשות לאדם למכור מטלטלין שיש לו אף שוה מנה בדינר וכיון שמודה שיש לו נאמן ומקבל בקג"אס ועי"ז נתחייב הלוה סך הזקוקים למלוה ונותן הברירה לבע"השט שהוא המלוה כשירצה חייב הלוה ליתן לו הזקוקים אלא שנתרצה המלוה שכאשר ירצה הלוה ליתן לו בעד כל זקוק ערך הרוחים שפוסק עמו אזי פוטר אותו מן הזקוקים וזהו שכותבים ויעלה רוחים לשנה כך למאה ר"ל כיון שכבר קנה המלוה הכסף והוא שוה הכפל עתה נתרצה ומוחל להלוה הכסף כשיסלק לו במזומן עם ריוח ולכן צריך לכתוב כך ונתן הברירה לבע"השט או שיתן החתום סך הכסף או שיתן עבורם סך אלף זהו' וגם צריכין ליזהר לכתוב ויעלה רוחים לשנה כך וכך וכן לפ"ע לחצי שנה או לפ"ע לכל חודש דהוי כאלו מרחיב לו זמן לשנה ואם יקדים לו מעות מוכר אותו בזול אבל אסור לכתוב ויעלה רוחים לחודש כך וכך וכן לפ"ע לכל חודש דלא יהא אלא שמוכר לו סחורה דאסור למכור לו בתנאי זה שאם תתן לי עכשיו או לאחר חודש המקח י' זהו' ואם תסלק לב' חדשים המקח י"א זהו' דהוי ריבית כאשר נבאר בדין ריבית שע"י מקח וממכר ומה שכותבים והזמ"פ ביום ההלואה הוא אינו מן הצורך שיוכל לכתוב והקנה לו בקג"אס מהיום שהרי כותבין יום שנכתב בו ג"כ בשטר וא"כ יוכלו לכתוב והזמ"פ לשנה או אימת שירצו אלא שכותבין כך משום דלפעמים מקיף לו סחורה בלא רוחים על זמן רק כשיעבור הזמן אזי יחשוב לו ריוח ולכן אם רוצים לחשוב רוחים מאותו היום לכן כותבים שהזמ"פ באותו יום ואינו מן הצורך (עיין ט"ז סי' קע"ג ס"קט) ועיין לקמן כלל קל"ט סי' י"א י"ב :