חכמת אדם · סימן קכ״ג, ג׳

קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו וזו נקראת קדשה כדמצינו במעשה יהודה ותמר. משניתנה תורה נאסרה הקדשה שנאמ' לא תהיה קדשה מבנות ישראל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין אפילו היא ישראלית וקטנה שלא ראתה נדה מימיה או שטבלה לאחר נדתה לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה (רמב"ם שם) ואצ"ל שאם היא נדה שחייב כרת ואצ"ל כותית שקנאין פוגעין בו אם הוא בפרהסיא ואפי' בצנעה ענשו מפורש יכרת ד' לאיש אשר יעשנה כו' ועון זה יש בו הפסד שאין בכל עריות. שבנו הבא מן העובדת כוכבי' אינו בנו ונמצא הוליד בן לעבודת כוכבים ומחלל את קדושתו כמש"כ כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר ויעויין כל זה בפוסקים שהאריכו למעניתם בדינים האלו: