קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהי לו לאשה ואז נקראת אשת איש ואם בא עלי' חברו חייב עלי' מיתה וכיון שנתנה תורה קדשנו במצותיו וצוה לנו שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו אשה שנאמר כי יקח איש אשה (רמב"ם פ"א מהל' אישות). וקיחה הוא דבר הניקח וליקוחין אלו הם מצות עשה מן התורה. והוא באחד מג' דברים שהאשה נקנית בהן בכסף בשטר או בביאה ואם קידש שלא בעדים לא הוי קידושין אפי' שניהם מודים (סי' מ"ב) והמקדש בביאה בפני עדים אע"ג דמקודשת היו מכין אותו בימי קדם מכות מרדות מפני שהוא דבר פריצות ואם קידש בכסף ולא שידך תחלה י"א דג"כ היו מכין מ"מ ואין נוהגין כן (סי' כ"ו) [*) ועתה נשברה כח ב"ד מלהכות מכות מרדות כ"א כשיתחייב עפ"י חוקי המדינה וכאשר ישפטוהו המושלים]:
חכמת אדם · סימן קכ״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.