צנור שאין לו ד' שפות אינו חשוב כלי שהרי אין המים נשארים בתוכו אלא מקלחין לחוץ ובלבד שלא יעשה בו גומא קטנה אפי' אינה מחזקת אלא כל שהוא אם נעשה בכוונה הרי כל הצינור נעשה כלי ע"י גומא זו וכל המים שיעברו דרך הצינור פסולים דהוי שאובין אבל אם לא עשה בכוונה אע"פי שמחמת רקבון נעשה גומא בתוך הצינור לא נקרא כלי וכשירין ולכן מותר לעשות מקוואות ע"י צינורות וסילונות של עץ להמשיך מים מן הנהר או מעין אל המקוה ובלבד שלא יבואו המים לתוך המקוה ע"י כלים או ע"י אדם וגם שלא יהיה הצינור דבר המקבל טומאה כגון צינור של מיני מתכות דאז אפילו הצינור אינו מקבל מים פסול ולא יסמוך אדם לעשות מקוה אלא ע"י מורה צדק הבקי (ומבואר סעיף ל"ו):
חכמת אדם · סימן קכ״ב, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.