לפיכך הלוקח כלי גדול כגון חבית גדולה ונקבו נקב כשפופרת הנוד דהיינו שנכנס בנקב ב' אצבעות ראשונים מהד' שבפס היד ויכול לחזור הב' אצבעות תוך הנקב בריוח בין שהוא עגול או מרובע (סעיף מ') והוא בשוליו בענין שאינה יכולה לקבל מים כל שהוא דעי"ז נתבטל לגמרי מתורת כלי וקבעו בארץ ונתמלא ממי גשמים כשר לטבול בו אפילו השיבוהו על הארץ ואפי' ע"ג סיד וגפסיס לא חשיב סתימה אבל אם עירב סיד וגפסיס וסתמו חשוב סתימה אבל אם נקבה מן הצד בענין שמקבל מן הנקב ולמטה שום מים פסילה אף שהנקב גדול מאד שעדיין נקרא כלי (ועיין בש"ע סי' ר"א סעיף ז' וסעיף מ' ובש"ך שם) ואין חילוק בזה בין שנתמלאה הכלי ע"י גשמים או גשמי מעין יורדים לתוכו הכל דין אחד להם אבל כ"ז שלא קבעה בארץ אעפ"י שמנוקב כשפופרת הנוד בתחתית הכלי פסול (סעיף ז' וסעיף מ' ובש"ך):
חכמת אדם · סימן קכ״ב, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.