ולא מקרי חציצה אלא דבר שהוא מהודק בגוף דלא עיילי מיא לבשר כגון הטבעות והנזמים ובאגד שע"ג המכה ולוחות של עצים שעושים רופאים ע"ג מכה (סעיף כ"ג) ורצועות או חוטי צמר ופשתן שכורכין בהם השער בראש וכן כל כיוצא בו אבל אם הם רפויי' עד שאפשר שיבא המים לבשר ולשער אין חוצצים (סעיף ב') ומיהו לכתחלה אסור לטבול אפי' בדברים רפוים שא"א בקיאין איזה מקרי רפוי אבל בדיעבד שכבר טבלה אם היה רפוי לפי ראות העינים עלתה לה טבילה. ובטבעות של כסף או זהב שאינה מקפדת להסירן בדיעבד אם שמשה יש להקל אפי' במהודק זולת ביש בו אבן טוב דאז מקפדת (ס"ט ס"ק מ"ג) ולכן אם נמצא על בשרה גמי וכיוצא בו שמדבקת במים על בשרה עלתה לה טבילה וכן בשעת הדחק שאין לה מי שיעמוד ע"ג בשעת טבילה לראות שלא יצא מן השערות חוץ למים תכרוך שערה בחוטי צמר וכיוצא בו ובלבד שיהיו רפוים שבודאי יכול לבא המים מתחת למקום הכרוך (סעיף מ) וכן אם לפעמים נמצא כנה או פרעוש על בשרה לאחר הטבילה בדיעבד עלתה לה אבל אלו הכניס הנקראים פילץ לייז שדבוקין מאד בבשר צריך להסירם ע"י חמין ולגוררן ואם לא הסירן אפילו בדיעבד חוצץ ומיהו אם א"א להסירן אינו חוצץ דהוי ליה מיעוט ואינו מקפיד (סעיף מ"ז):
חכמת אדם · סימן קי״ט, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.