חכמת אדם · סימן קי״ט, ג׳

אע"ג דחציצה פוסלת מדאורייתא מ"מ הלכה למ"מ דאינה פוסלת אלא דוקא כשהחציצה הוא ברוב הגוף או ברוב השערות ולא חשבינן הגוף והשערות כאחד (ססי' ה' זהו דעת הגאונים אבל הרמב"ם כתב דשערות הם בכלל הגוף בפ"א דמקואות) דלעולם כל השערות הם מיעוט הגוף אלא חשבינן שערות הראש בפ"ע וכן כל מקום כינוס שער כגון בית השחי ושכנגד הלב ושבאותו מקום כאו"א נחשב בפ"ע (עיין ס"ט ס"ק י"ז שהאחרונים נסתפקו בזה די"א דכל השערות שבגוף נחשבין כאחד) ואם יש בו חציצה ברוב השערות אעפ"י שהוא מיעוט הגוף ומיעוט של כל השערות שבגופו מ"מ חוצץ מדאורייתא (ועיין לבוש וס"ט וצ"ע). ודוקא אם הוא רובו ומקפיד בין שהטובל מקפיד ע"ז לפעמים אע"ג שאינו מקפיד עכשיו וגם רוב בני אדם אינם מקפידין בזה לעולם כיון שהוא מקפיד עליו הוי חציצה וכן אפילו הוא אינו מקפיד ע"ז בשום פעם וגם רוב ב"א אינם מקפידין עליו אלא לפעמים הן מקפידים מקרי רובו ומקפיד עליו וחוצץ מדאורייתא (ועיין בט"ז ס"ק ב' דמשמע דלא כ"כ ועיין בס"ט שחולק עליו) נמצא מדאורייתא בעינן תרתי שיהיה רובו וגם מקפיד אבל חז"ל גזרו דאפילו יש כאן רק חדא לריעותא כגון שהוא מיעוט ואפילו כל שהוא אלא שמקפיד עליו כדין הקפדה שכתבנו או אפילו אינו מקפיד עליו לא הטובל ולא שום בן אדם אם הוא רובא חוצץ כיון דבצד אחד שוה לאיסור דאורייתא אבל מיעוטא ואינו מקפיד אפי' מדרבנן אינו חוצץ ומ"מ לכתחלה לא תטבול אפילו במיעוט שאינו מקפיד שלא יבא הדבר לכלל טעות. ונ"ל דבמקום דא"א הוי כדיעבד ואם כל הגוף או כל השערות שבראש מכוסים אפילו אינו מקפיד חוצץ מדאורייתא (יבמות ע"ח) וצ"ע למה השמיטו כל הפוסקים דין זה: