חכמת אדם · סימן קי״ח, ב׳

דין תורה הנדה צריכה טבילה בלילה לאחר שכלו ז' ימי נדה מדכתיב ז' ימים תהיה בנדתה משמע כל הז' ימים ואם טבלה ביום ז' לא עלתה שנאמר ז' ימים תהיה בנדתה וקבלו חז"ל דר"ל תהיה בנדתה אפילו טבלה ביום ז' אבל הזבה דצריכה ז' נקיים מדין תורה מותרת לטבול ביום הז' מדכתיב בזבה וספרה לה ז' ימים ואחר תטהר קבלו חז"ל דר"ל דאפילו לא עבר עליה אלא מקצת יום ז' תטהר כדלעיל כלל ק"ז וא"כ נשים שלנו דנותנין עליהן לחומרא דספק זבות ממ"נ מותרת לטבול ביום ז' לספירתה שהרי גם הנדה דוקא ביום ז' אסורה לטבול אבל ביום ח' מותרת לטבול אפילו ביום מדאורייתא ונשים שלנו כבר עבר עליהן לא פחות מן ח' ימים מראיתה. ואפילו אם תאמר שהיתה זבה הא זבה מותרת לטבול ביום ז' לנקיתה מ"מ אסרו חז"ל שמא יטעה הבעל שהטבילה מתרת אותה תיכף וישמש ובאמת אף שטבלה מ"מ אסורה לבעלה עד שעבר עליה גם יום הז' נקי ואם תראה ביום ז' אפילו סמוך ללילה סותרת כל ז' נקיים וצריכה לספור ז' נקיים אחרים ונמצא שבעל זבה שהוא בכרת ולכן תיקנו חז"ל שאפילו זבה ודאי אסורה לטבול עד הלילה וחששו חז"ל עוד אפילו בנשים שלנו ואפילו אם תטבול ביום ח' לאחר שכלו ז' נקיים דאז לא שייך שתסתור ספירתה ומותרת לבעלה תיכף לאחר שתטבול מ"מ חששו חכמים שבתה תראה שאמה טבלה ביום והיא סברה שטבלה בז' ותטבול היא בז' ביום ואע"ג דאין כאן איסור דאורייתא מ"מ עדיין גזרת חכמים עומדת שהרי אפילו זבה בודאי אסורה לטבול מדרבנן ביום שמא תשמש ותראה ותסתור ואע"ג דהוי גזרה לגזרה כדי שלא להרגיל לעבירה חששו ולכן כל הנשים שלנו אסורות לטבול ביום אפילו ביום ח' או ט' ואפילו אין לה בת מ"מ לא פלוג רבנן (והא דאמרו משום סרך בתה ולא אמרו סתם משום נשים אחרות היינו דאשה מצנעת טבילתה שלא תדע בה אשה אחרת אבל בתה יודעת) (סעיף ג'):