ואם היה זמן מוגבל להנשואין אלא שהחתן אמר שאפשר שיקדים הנשואין וכן אם רצו קרובי הכלה להקדים החתונה איזה ימים לפני יום המוגבל ושלחו להחתן שיקדים ויבא לזמן זה ולפי שפשו' היה בעיניהם שישמע החתן לקולם התחיל' הכלה לספור ז"נ שיהיו סמוכים לחופה יכולה לסמוך אספירה זו לטבול סוף ז"נ ותבדוק עצמה בעת שיתברר לה יום הנשואין ובדיעבד אם לא בדקה עצמה באותו שעה ואיכא הפסד שמתקלקלין האוכלין ויצטרכו לעשות חופת נדה יש להקל ובתנאי שתבדוק עצמה בכל יום אחר הטבילה כמו קודם הטבילה (תשו' ב"ח וס"ט ס"ק י"ב דלא כט"ז):
חכמת אדם · סימן קט״ו, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.