אם עשה חופת נדה או שפירסה נדה אחר החופה קודם שבא עליה לא יתיחד עמה אלא הוא ישן בין אנשים והיא ישינה בין הנשים והמנהג ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה ואין מתיחדין ביום בלא קטן וקטנה דהיינו בפחותים מבן ט' שנים ואין חילוק בין בחור לאלמן ובין בתולה לאלמנה דאעפ"י דמותר להתייחד עם אשתו נדה שאני התם שכבר בעל ולא תקיף יצרו כולי האי ואם היתה טהורה כשנשאה ולא בא עליה ופרסה נדה אח"כ אינה צריכה שימור עוד דהא חזינן דלא תקיף יצרי' כיון שלא בא עליה עד השתא והמחמיר תבא עליו ברכה ובמקום שהמנהג שלא לבעול רק אחר ב' או ג' ימים אחר הנשואין אעפ"י שראוי ונכון לבטל מנהג זה ויש בו כמה איסורים ואוי לנפשם כי גמלו להם רעה מ"מ כיון שהמנהג כך אם כן אם פרסה נדה ודאי דצריכה שימור דהא דלא בעל תחלה היינו משום המנהג וכן נוהגין להצריך שימור:
חכמת אדם · סימן קט״ו, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.