חכמת אדם · סימן קט״ו, ה׳

אבל אם דחו הנשואין מחמת איזה סיבה או מחמת קטטות ומריבות וחזרו ונתרצו זה לזה בזה לא שייך חימוד חדש ומ"מ חיישינן שמא לא אסקה אדעתה שתהא נזהרה יפה בבדיקתה ולכן אם דחו הנשואין לגמרי ולא קבעו זמן הנשואין אלא אמרו כשנתוועד יחד או כשנתפשר יחד אזי נקבע זמן לנשואין ואז כיון שאינה יודעת כלל מתי יהיה הנשואין לא אסקה אדעתה ולא נזהרת בבדיקה ואפילו אם בדקה עצמה ומצאה טהורה לא מהני וצריכה לישב ז"נ אבל אם היה הדחיה והקביעות הכל במעמד אחד כ"ז שעסוקין באותו ענין אינה צריכה לחזור ולישב ז"נ דמ"הת לא תהא נזהרת בבדיקה יפה כיון שבאותו מעמד קבעו זמן הנשואין בתיך איזה ימים (מש"כ הש"ך ס"ק ו' ואי בדקה כו' ומצאה טהורה כו' ע' ס"ט סס"ק י' שכ' שהש"ך לא העתיק יפה דברי הב"ח והמעיין בב"ח נ"ל דגם הוא לא יצא י"ח לפרש דבריו דהב"ח כ' תחלה דאם דחו בסתם ואמרו כשישלימו יקבע זמן צריכה ז"נ אבל אם היה הכל באותו מעמד א"צ דאז נזהרת יפה וכ' וז"ל ותביעה חדשה פשיטא דליכא אפילו אם דחו בסתם דדוקא כשנדחו כו' והסכימו שלא ישאו זה את זה והתפשרו הוא דאיכא תביעה חדשה כו' אבל כשאינו נדחה אלא מזמן ראשון והסכימו שיקבעו זמן ב' כשיתפשרו וישלימו ואח"כ ביום או יומים השלימו וקבעו זמן ב' התם ליכא משום תביעה חדשה ואי בדקה באותו שעה ומצאה טהורה טהורה (ר"ל כך היה הדין) אלא דאיכא למיחש שמא לא אסקה אדעתה מקודם שתהא נזהרת יפה וכיון שהדחי' וקביעות זמן ב' הכל היה ביחד לא חיישינן למידי עכ"ל מוכח מזה דבזה א"צ שום בדיקה באותו שעה):