אם ספרה ז"נ קודם שמכינה עצמה לחופה אפי' קדשה כבר אין עולין לה אלא צריכה לספור ז"נ אחרים סמוך לחופה. ויש לסמוך הטבילה סמוך לבעילת מצוה בכל מה דאפשר דכל מה שהיא קרובה יותר לנשואין לבה הומה ומחמדת ומכ"מ אין חימוד זה דומה לחימוד של תביעה דהתם אפילו בדיקה לא מהני משא"כ תוך ז"נ או אחר טבילה בדיקה מיהו מהני ולכן אם טבלה איזה ימים קודם הנשואין צריכה לבדוק עצמה בכל יום ויום ואפ"ה אין לסמוך ע"ז להרחיק הטבילה מבעילת מצוה יותר מד' לילות דהיינו כשתבעל במוצאי שבת תהיה הטבילה ליל ד' ר"ל אור ליום ד' ותבדוק בכל יום ויום ויותר מזה אין להרחיק על סמך בדיקה (ס"ט בשם ב"ח דלא כמשמע מרמ"א דבד' לילות א"צ בדיקה בכ"י) ומ"מ בדיעבד אם הרחיק' הטבילה יותר מזה ובדקה עצמה פ"א בתוך ז' ימים או אפי' ביום ז' עלתה לה הטבילה אבל אם לא בדקה עצמה ז' ימים אחר הטבילה לא עלתה לה הטבילה ולא הז"נ ראשונים וצריכה לחזור ולמנות ז"נ דאע"ג דאשה דעלמא יכולה לטבול א"ע כמה ימים קודם שתזדקק לבעלה אפילו יותר מז' ימים וא"צ בדיקה שאני הכא דכל שהוא קרובה לנשואין איכא חשש חימוד:
חכמת אדם · סימן קט״ו, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
