וי"א דכששותת בכל ענין טמאה אפי' יושבת וכן בעומדת בכל ענין טמאה אפילו במקלחת שכיון שהיא עומדת ודאי רחמה צר ומה שיוצאין המי רגלים בקילוח אינו אלא מפני שהיא משתנת בכח וגבורה אבל אעפ"כ מתוך שרחמה צר חזרו המי רגלים למקור והביאו משם הדם ואין כאן היתר אלא ביושבת על שפת הספל ומקלחת דאיכא תרתי לטיבותא וגם בזה לא התירו אלא כשנמצא הדם תוך הספל לחוד שאז ודאי יצא הדם עם קילוח המי רגלים וממקום המי רגלים בא דאי איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת איבעי לאשכוחי אבל אם נמצא הדם על שפת הספל ג"כ הרי היא טמאה אעפ"י שישבה ויצאו המי רגלים בקילוח חיישינן שמא אחר שפסק הקילוח יצא הדם מן המקור ונטף על שפת הספל שאם בתוך הקילוח יצא היה לו להיות בתוך הספל ולכך היא טמאה אבל ביושבת באמצע ספל טמאה והכי נהוג לחומרא (רמ"א וש"ך שם):
חכמת אדם · סימן קי״ד, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.