וי"א שאין להתיר אלא ביושבת ומשתנת שאז יש למי רגליה פתח פתוח לצאת בריוח ואינם חוזרים לצד המקור שיביאו משם הדם ובודאי הדם הזה ממקום מי רגלים באו וכמו שאמרנו אבל אם היא עומדת ומשתנת אז אם היא מקלחת לתוך הספל ונמצא שם דם בספל טהורה שכיון שהיא מקלחת הרי ודאי היה רחמה פתוח לרוחה והיה מקום רויח למי רגלים לצאת ולא חזרו לצד המקור ובודאי הדם הזה גם הוא ממקום מי רגלים יצא ממכה שיש לה שם ואם שותתת שאין מי רגלים שותתות אלא על שפת הספל ונמצא שם דם טמאה דכיון שהיא שותתת הרי נפתח רחמה ומתוך שבית הרחם צר לא יוכלו המי רגלים לצאת בריוח וחוזרים ודוחקים לצד המקור ומביאין משם הדם וכ"ש אם שותת לתוך הספל דאז היה לה מי רגלים מרובים דאמרינן איידי דדחק לה הדר למקור (ש"ך) אבל ביושבת אפילו שותתת טהורה דכיון שהיא יושבת ודאי נפתח רחמה ויצאו המי רגלים בריוח ומה ששותתת אינו אלא מפני שאינה משתנת בגבורה ולא באו המי רגלים למקור והדם מן המכה יצא (קצ"א):
חכמת אדם · סימן קי״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.