כיון שכתמים דרבנן ולכן הקילו לומר דכל מקום שיכולה לתלות שכתם זה אינו מגופה אלא מעלמא תולה בו ולכן לא גזרו על הכתם אא"כ יש בו כגריס ועוד (והנהוג בינינו שהוא בערך כמו דיטקע פרייסעש החדשה) ואם אין בו כזה השיעור אנו תולין לומר דם כנה הוא אעפ"י שלא הרגה כינה אבל כשיש בו כזה השיעור אין תולין בכנה דאין דרך דם כינה להיות יותר מכזה השיעור ואין חילוק אם הוא מרובע או ארוך או עגול ובמקום שמצוי הרמש פשפש (שקורין בל"א וואנץ) אפילו אינה יודעת אם הרגה ולא הריחה ריחה או אפי' במקום שאינו מצוי רק שיודעת שהרגה פשפש או הריחה ריחה תולה בו עד כתורמוס והוא גדול כמו מטבע שקורין באשכנז חצי פאץ וכן אם עברה בשוק של טבחים או שנתעסקה בכתמים או שישבה בצד המתעסקים בכתמים תולה בהן אפילו מצאה כתם גדול ועיין עוד לקמן בכמה דברים שיכולה לתלות ודוקא כשכל הגריס הוא מחובר במקום אחד אבל אם אין בו כשיעור זה במקום א' אעפ"י שיש שם טיפין הרבה סמוכין זה לזה עד שאם נצרפם יש בהם יותר מכגריס טהורה שאלו תולין כל טפה בכינה עד שיש בו כגריס ועוד במקום א' (סעיף ה' סעיף ח'):
חכמת אדם · סימן קי״ג, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.