בד"א דתולה בחברתה דוקא כשחברתה ראתה ראייה ממש מגופה ואז אמרינן כיון שהיא בלא"ה מקולקלת תולין הקלקול במקולקלת אבל אם חברתה לא ראתה מגיפה אלא שנטמאה מחמת כתם לא מבעי' אם שכשלבשו שניהם החלוק עדיין היו שניהם בחזקת טהרה ואח"כ לבשה השניה חלוק אחר ומצאה בו כתם ואח"כ נודע מן הכתם שבחלוק הראשון דלא תלינן שגם כתם זה הוא מן השניה כיון שבשעה שנולד בה הספק לא הכירו עדיין בכתמה לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע שגם כתם זה הוא ממנה (וכדלעיל בדין ב' קדירות כלל ס"ד סימן י"ג) אלא אפילו אם היתה זו ששאלה החלוק קודם השאלה כבר טמאה מכתם ואח"כ שאלה החלוק לא תלינן בה כיון דראיה ראשונה לא היתה מגופה וכ"ש אם לבשתה ופשטה ובדקה והשאילה לטהורה וחזרה ולבשתה ונמצא כתם בחלוק ששניהם טמאות דמאי חזית דמקלקלת להאיך כו' (סעיף מ"ג ובש"ך):
חכמת אדם · סימן קי״ג, מ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.