לבשה החלוק הבדו' לה ופשטתו וכבסתו והשאילתו לחברתה ונמצא עליו כתם וא"א לידע ע"י שאלה אם היא מהשניה או לאו אם מגליד ידוע שמהשניה היא והיא טמאה והראשונה טהורה ואם הוא מקדיר בידוע שמן הראשונה היא והיא טמאה והשניה טהורה (סעיף מ"ז). בד"א בשכלן שוות כגון כלן זקינות או שאר המסולקין בדמים כגון עוברות ומניקות כו' כמו שיתבאר או כלן ילדות ואע"פ שאחת הגיע ווסתה ואחת לא הגיע ווסתה קרוין שוות ואין תולין זו בזו וכן א' מעוברת וא' מניקה וכיוצא בזה כיון שכלן אינם ראויות לראות אין תולין זו בזו אבל אם אחת ראויה לראות יותר מחברתה שאינה ראויה תולה בראויה כיצד אחת זקנה שעברו עליה ג' עונות ולא ראתה ואחת ילדה זקנה טהורה וילדה טמאה. אחת מעוברת שהוכר עוברה ואחת שאינה מעוברת מעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמאה. אחת בתולת דמים שלא ראתה מעולם ואחת שראתה שלא ראתה טהורה אפילו היא נשואה ושראתה טמאה אחת מניקה ואחת שאינה מניקה מניקה טהורה ושאינה מניקה טמאה (סעיף נ"ב):
חכמת אדם · סימן קי״ג, מ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.